<h1>ראבי"ה שו"ת סימן קנ"א</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ותו הא דאסקינן בפרק מי שמתו [י"ט ע"ב] גבי כלאים בבגדו דפושטו אפילו בשוק, ופריך מאבידה ומשני איסור מממונא לא גמרינן, והדר פריך מאיסורא ומשני שב ואל תעשה כבוד עדיף, ובשבועת העדות גבי עדות דאיסורא אמרינן דצריך צורבא מרבנן למיזל ולאסהודי, אלמא אפי' בשב ואל תעשה לא עדיף כבוד תלמיד חכם.
והא דקשיא ליה למר דבפ' מי שמתו מסיק שב ואל תעשה שאני, וקשיא לך מפרק שבועות העדות. מכמה טעמים לא קשיא כלל, חדא דכבוד דמת מצוה עדיף מכבוד דנפשיה היכי דשב ואל תעשה הוא, ואע"ג דפריך לה אדהכי, היינו מעיקרא דהוה סלקא דעתיה דעוקר בידים הוא, והתם לא שנא בין דנפשיה ובין דאחרינא. ותו דהכי פירושא בשבועות העדות שם אבל באיסורא, כלומר לילך להעיד כדי להפריש בית דין או איניש אחרינא אי עביד איסורא, אין חכמה וכו', ודבר זה חמור משב ואל תעשה. ותו דגבי מת מצוה איכא בזיון בדבר טפי מההיא דשבועות. ודכוותה יש לנו לתרץ דבשילהי ואלו נאמרין [סוטה מ"ה ע"ב] משנינן לכולי עלמא בין לרבנן בין לר' יהודה מצוה שאני, ובפרק כהן גדול בסנהדרין [י"ט ע"ב] לא משנינן לכולי עלמא בין לרבנן בין לר' יהודה מצוה שאני, אלא לר' יהודה דוקא, ובעל כרחך משום דבחליצה איכא בזיון טפי. ובההיא דברכות תודיעני אמאי לא פריך ליה מכהן גדול ונזיר, דלאו שב ואל תעשה הוא.
